בסרטו החביב של סטיבן ספילברג, "תפוס אותי אם תוכל", מגלם ליאונדרו דיקפריו את דמותו של הנוכל האמיתי, פרנק אבגנייל. אבגנייל התמחה בגנבת זהות. הוא היה כל כך טוב במה שעשה, עד שהביא לכך ה-FBI רדף אחריו ממושכות, עד שבסופו של דבר נתפס. אבגנייל היה האבטיפוס של המתחזה המושלם. הוא היה עו"ד, רופא, טייס ומה לא.
נזכרתי בסיפור הזה אחרי פוסט בלינקדאין שדיבר על "סינדרום המתחזה". המאפיינים של התופעה הזאת, הם ספקות עצמיים קשים שעומדים ביחס הפוך למידת ההצלחה וההכרה שאדם מקבל. אם תרצו, זאת התופעה ההפוכה לאפקט דאנינג-קרוגר, שבו רמת השחצנות והביטחון העצמי עומדים ביחס הפוך לכישורים האמיתיים שלו.
אני רוצה להקל קצת על הייסורים של אלה שמרגישים כמו מתחזים. או לפחות לכוון אותם קצת. אני מכיר את ההרגשה. חוויתי אותה בעצמי בעבר. היום כבר לא. זאת לא פונקציה של ניסיון, כי כאמור דווקא ההכרה והכבוד שנותנים לי ככל שאני צובר ניסיון מקצועי רב יותר אמורים לחזק את תחושת המתחזה שלי.
אתם לא מתחזים. לפחות לא רובכם. ספק רב אם תצליחו לשרוד זמן רב תוך כדי התחזות, כי התחזות היא אמפירית, לא תחושה. בשביל להתחזות, אתם צריכים להגדיר את עצמכם בתור משהו מאד מובחן. אתם יכולים להיות עורכי דין שמתחזים למתכנתים, אין ספק. אבל אתם לא יכולים להיות מתכנתים גרועים שמתחזים למתכנתים טובים, כי שתי ההגדרות הללו לא אמפיריות. יתרה על כן, התחזות היא פעולה רצונית ומודעת. אתם לא יכולים לחשוש מכך שאתם מתחזים, כי או שאתם רוצים או שאתם לא, אבל זה לא צינון שנפל עליכם.
אתם לא חווים התחזות. אתם חווים חרדת ביצועים. פחד מביקורת שלילית. פחד מהידרדרות במעמד שצברתם במקרה, כך נדמה.
תנוח דעתכם. אם תיכשלו, זאת ההזדמנות שלכם ללמוד ולהשתפר. ככל שתתפרסמו כך סביר להניח שיהיו יותר אנשים שיבקרו אתכם. זה הולך ביחד. אין שום קשר בין ביקורת מקצועית על מישהו, חריפה ככל שתהיה, לבין מי שהוא באמת. הביקורת יכולה להיות שגויה, יכולה לנבוע מפרספקטיבה אחרת ויכולה גם להעצים. זה באמת בידיים שלכם.
מי שמספיק זמן בתעשייה יודע מי זה מרטין פאולר. תאהבו אותו או לא, לאיש יש קילומטרז' וכמות לא מבוטלת של מעריצים. אתם חושבים שלא ראיתי ביקורת קטלנית, חריפה ומנומקת עליו? בואו נניח לרגע שהביקורת נכונה והוא לא כזה תותח כמו שהוא ואחרים מאמינים (לא שאני יודע). אז מה? הוא מתחזה למשהו? לא. יש לו ניסיון ודיעה ומי שמאמין לא מפחד.
אז במקום לפחד מהרגע שבו תגיע הביקורת הקשה עליכם, ועולמכם ייחרב, חכו בציפייה לביקורת. בקשו אותה מראש (רק שתהיה מנומסת ומנומקת). זאת תהיה מתנה נפלאה לקריירה שלכם.
ובאשר לאבגנייל? מה עושה אדם שהתדמית שלו היא שהוא איש המקצוע המושלם ביותר בתחום ההתחזות? איך חיים עם זה בכלל? אם הוא מקצוען, זה סימן שהוא מתחזה. ואם הוא מתחזה, איך יהיה מקצוען? והוא? הוא בכלל רואה את הדברים אחרת לגמרי. כדאי לראות ולתהות האם הוא כנה? האם הפך לאדם ישר, או שהוא ממשיך בכישרון רב למכור לנו לוקשים?
